<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תכ"א</h1>
<h2>דף מח.</h2>
שאלת בהמה שיש לה מכה בדופן והריאה סרוכה לה נהגו במקומנו להתיר ואפילו תתפשט הסירכא חוץ למכה ואפילו בשתים ובשלש צלעות, היש למנעם מזה אם לאו. תשובה תחלת כל דבר אתה צריך לדעת כי בעניני הסרכות רבו המחלוקות בין גדולי ישראל, יש מקילין במקצת כל שאין שני ראשי הסירכא יוצאין ממקום שהנקב פוסל בו כגון שתי אונות שלא כסדרן דגרסינן בגמרא דאי מנקיב האי טרפה ואי מנקיב האי טריפה ולפום כן אמרו לית להו בדיקותא, אבל אם ראשו האחד סרוך למקום שאין הנקב פוסל בו כגון שסרוכה לדופן או לגרגרת או לשמנינותא דלבא כשרה ובלבד בבדיקה. ולפי דבריהם גם זו שאמרת כשרה ובלבד בבדיקה. אבל הרב אלפסי ז"ל אין דעתו כן באותה שמועה של מכה בדופן אלא כל שאין מכה בדופן טריפה ולית לה בדיקותא. וכן אנו נוהגין בכל גלילותינו כדבריו. ודעת רבינו האיי גאון ז"ל דאפילו איכא בדופן כל שמתפשטת הסירכא חוץ למכה טרפה וכן הסכים גם הרמב"ן ז"ל וכן ראוי להורות. ומכל מקום בלא בדיקה אי אפשר להתיר כל שיוצאת חוץ למכה. וכן נראין לי הדברים מוכרעין ממקומן שיש סירכא בלא נקב ועל דבר זה אנו סומכין בהתר סירכא תלויה, וכל שאנו אוסרין את הסירכות אינו מחמת שאנו תולין את הסירכא בנקב שקדם אלא מפני שהיא עתידה להתפרק ממקומה לפי שעור הריאה רך ובנדנוד הריאה שנופחת תמיד עשויה להתפרק וכל הראוי להתפרק כנתפרק דמי, וכל שנסרכה לאונות שלא כסדרן טרפה משום דאם תנקב מכאן טרפה ואם תנקב מכאן טרפה, אבל כשיש מכה בדופן אנו תולין שיצאה סירכא ממקום מכה המשלחת רירין מלחותיה ונדבקו אל הריאה וממקום המכה שהיא רכה יותר ומשם היא יוצאה משם עתידה להתפרק. אבל כשמתפשטת חוץ למכה סרוכה היא שם היטיב והמקום ההוא יותר קשה מן הריאה ולפיכך מצד הריאה עתידה להתפרק. וכל המקומות שנהגו לאסור כשנסרכה לגרגרת ולשמנינותא דליבא אף זו אסור ולית לה בדיקותא אבל במקומות שנהגו להתיר באותן סירכות הנזכרות מתירין גם זו ובלבד בבדיקה.
